my new op-ed in Haaretz אידיאולוגיה ביקום חלופי
w w w . h a a r e t z . c o . i l
עודכן ב- 07:21 19/08/2011
לי-און הדר | אידיאולוגיה ביקום חלופי
מאת לי-און הדר | וושינגטון
תארו לעצמכם יקום חלופי, שבו ראש הממשלה בנימין נתניהו ומנהיג הרפובליקאים בקונגרס אריק קנטור מחליפים תפקידים.
נתניהו ייהפך לאחד ממנהיגי הרפובליקאים, מחויב לתפישת השוק החופשי ולמדיניות חוץ נצית, שתתמקד בברית ישראלית-אמריקאית, ותומך בשותפות עם הימין הדתי והתנועות הפופוליסטיות, המסתייגות מהאליטות הישנות של השמאל, ומ"האחר", הזר.
קנטור, אחרי שיעלה לישראל ויצטרף להנהגת הליכוד, יעשה בירושלים כמעט בדיוק את מה שיעשה נתניהו האמריקאי בוושינגטון. את תמיכת חברי "מסיבת התה", נוצרים אוונגליסטים ומצביעים לבנים מהשוליים, יחליף קנטור בתמיכת מתנחלי הגדה המערבית, פוליטיקאים חרדים ומצביעים רוסים מנוכרים.
אלא ששני הפוליטיקאים האלה אינם צריכים להחליף מקומות. השניים, החולקים פילוסופיות פוליטיות וכלכליות דומות, מתמודדים במקביל, בשתי המדינות, עם התנגדות חריפה לניסיונותיהם להפוך את האידיאולוגיה שלהם למדיניות.
נתניהו וקנטור, המשקפים את התחושות בקרב תנועותיהם הפוליטיות, מתעבים את הנשיא ברק אובמה ואת כל מה שהוא מייצג, ולאחר שהכניעו אותו במהלכים פוליטיים מחוכמים, הם מקווים שלא ייבחר לנשיאות בשנית. נתניהו, בעזרת קנטור, הצליח לטרפד את יוזמת אובמה לחדש את השיחות בין ישראל לפלסטינים. ואילו הרפובליקאים הצליחו לאלץ את אובמה לנטוש את תוכניתו המאוזנת לצמצום הגירעון הלאומי באמצעות הפחתת הוצאות הממשל והעלאת המסים על העשירים, לאחר שאיימו בהתנגדות להעלאת תקרת החוב האמריקאי.
במובן מסוים, הן תנועת המחאה החברתית-הכלכלית בישראל והן הבעיות הפיסקליות בארה"ב הן תוצר של ההתנגדות האידיאולוגית של הימין להסתגל למציאות פוליטית וכלכלית משתנה.
הצעדים לתיקון התפקוד הלקוי, פיקוח היתר והבזבזנות שאיפיינו את מדינת הרווחה היו הגיוניים בשנות ה-80 וה-90, איפשרו לכלכלות המערב להגביר את הפריון ולהתחרות בכלכלה הגלובלית והביאו לפריחת ההיי-טק. זה היה תהליך של רפורמה, לא מהפכה, שקיבל גיבוי מרונלד רייגן הרפובליקאי וביל קלינטון הדמוקרטי בארה"ב; ממרגרט תאצ'ר מהמפלגה השמרנית ומטוני בלייר מהלייבור בבריטניה; ובישראל - משני ראשי ממשלה, אהוד ברק ונתניהו.
ואולם הצמיחה והעושר חסרי התקדים גם מגבירים את האי-שוויון החברתי, בה בשעה שהמוסדות הממשלתיים מתקשים לספק מוצרי יסוד ושירותים בסיסיים לאזרחים זועמים. כל זאת בלי להזכיר את המשבר הפיננסי ההרסני שנגרם עקב העדר רגולציה. כל אלה יוצרים לחץ להנהגת רפורמות חדשות, שיחייבו לצמצם את הפערים החברתיים-הכלכליים, תוך כדי הגדלת יעילות הממשלה.
אובמה הפרגמטי הכיר בכך, שתהליך ארוך טווח של רפורמה ידרוש הן קיצוצים בהוצאות הממשלה והן העלאת מסים לעשירים. אלא שהוא מתמודד עם התנגדות עזה של רפובליקאים, המעוניינים בפירוק מה שנותר ממדינת הרווחה האמריקאית. כמה מהם, בהם שרידי התנועה הניאו-שמרנית החולמים על מעורבות צבאית אמריקאית חדשה, מסרבים לכל קיצוץ בהוצאות הביטחון.
לוויכוח בוושינגטון עשויות להיות כמה השלכות מעניינות על תנועת המחאה בישראל ועל התגובה עליה מצד ממשלת הליכוד. במלים פשוטות: האם יאמץ נתניהו את הגישה המעשית של אובמה, שתחייב ויתור על עקרונות אידיאולוגיים, או ילך בעקבות קנטור והרפובליקאים הדוגלים בשוק חופשי?
זאת ועוד, הדיון האמריקאי מציב דילמה נוספת מול הימין הפוליטי בארה"ב ובישראל. שינוי סדרי עדיפויות כלכליים יחייב קיצוצים בתקציבי הביטחון, שבתורם יחייבו שינויים במדיניות החוץ. מבחינת ארה"ב, פירוש הדבר צמצום המעורבות הצבאית במזרח התיכון. מבחינת ישראל, זו ההוכחה לכך שחיזוק היסודות הכלכליים והקצאת משאבים נוספים לתוכניות חברתיות-כלכליות מוכרחים להיעשות בשילוב עם אסטרטגיה עקבית להשגת הסכם עם הפלסטינים, כולל הפסקת בניית התנחלויות חדשות. אלא שכל זה יקרה ביקום חלופי, שבו נתניהו יתחלף בתפקידים לא עם קנטור, אלא עם אובמה.
לי-און הדר כתב את הספר "Sandstorm: Policy Failure in the Middle East"
עודכן ב- 07:21 19/08/2011
לי-און הדר | אידיאולוגיה ביקום חלופי
מאת לי-און הדר | וושינגטון
תארו לעצמכם יקום חלופי, שבו ראש הממשלה בנימין נתניהו ומנהיג הרפובליקאים בקונגרס אריק קנטור מחליפים תפקידים.
נתניהו ייהפך לאחד ממנהיגי הרפובליקאים, מחויב לתפישת השוק החופשי ולמדיניות חוץ נצית, שתתמקד בברית ישראלית-אמריקאית, ותומך בשותפות עם הימין הדתי והתנועות הפופוליסטיות, המסתייגות מהאליטות הישנות של השמאל, ומ"האחר", הזר.
קנטור, אחרי שיעלה לישראל ויצטרף להנהגת הליכוד, יעשה בירושלים כמעט בדיוק את מה שיעשה נתניהו האמריקאי בוושינגטון. את תמיכת חברי "מסיבת התה", נוצרים אוונגליסטים ומצביעים לבנים מהשוליים, יחליף קנטור בתמיכת מתנחלי הגדה המערבית, פוליטיקאים חרדים ומצביעים רוסים מנוכרים.
אלא ששני הפוליטיקאים האלה אינם צריכים להחליף מקומות. השניים, החולקים פילוסופיות פוליטיות וכלכליות דומות, מתמודדים במקביל, בשתי המדינות, עם התנגדות חריפה לניסיונותיהם להפוך את האידיאולוגיה שלהם למדיניות.
נתניהו וקנטור, המשקפים את התחושות בקרב תנועותיהם הפוליטיות, מתעבים את הנשיא ברק אובמה ואת כל מה שהוא מייצג, ולאחר שהכניעו אותו במהלכים פוליטיים מחוכמים, הם מקווים שלא ייבחר לנשיאות בשנית. נתניהו, בעזרת קנטור, הצליח לטרפד את יוזמת אובמה לחדש את השיחות בין ישראל לפלסטינים. ואילו הרפובליקאים הצליחו לאלץ את אובמה לנטוש את תוכניתו המאוזנת לצמצום הגירעון הלאומי באמצעות הפחתת הוצאות הממשל והעלאת המסים על העשירים, לאחר שאיימו בהתנגדות להעלאת תקרת החוב האמריקאי.
במובן מסוים, הן תנועת המחאה החברתית-הכלכלית בישראל והן הבעיות הפיסקליות בארה"ב הן תוצר של ההתנגדות האידיאולוגית של הימין להסתגל למציאות פוליטית וכלכלית משתנה.
הצעדים לתיקון התפקוד הלקוי, פיקוח היתר והבזבזנות שאיפיינו את מדינת הרווחה היו הגיוניים בשנות ה-80 וה-90, איפשרו לכלכלות המערב להגביר את הפריון ולהתחרות בכלכלה הגלובלית והביאו לפריחת ההיי-טק. זה היה תהליך של רפורמה, לא מהפכה, שקיבל גיבוי מרונלד רייגן הרפובליקאי וביל קלינטון הדמוקרטי בארה"ב; ממרגרט תאצ'ר מהמפלגה השמרנית ומטוני בלייר מהלייבור בבריטניה; ובישראל - משני ראשי ממשלה, אהוד ברק ונתניהו.
ואולם הצמיחה והעושר חסרי התקדים גם מגבירים את האי-שוויון החברתי, בה בשעה שהמוסדות הממשלתיים מתקשים לספק מוצרי יסוד ושירותים בסיסיים לאזרחים זועמים. כל זאת בלי להזכיר את המשבר הפיננסי ההרסני שנגרם עקב העדר רגולציה. כל אלה יוצרים לחץ להנהגת רפורמות חדשות, שיחייבו לצמצם את הפערים החברתיים-הכלכליים, תוך כדי הגדלת יעילות הממשלה.
אובמה הפרגמטי הכיר בכך, שתהליך ארוך טווח של רפורמה ידרוש הן קיצוצים בהוצאות הממשלה והן העלאת מסים לעשירים. אלא שהוא מתמודד עם התנגדות עזה של רפובליקאים, המעוניינים בפירוק מה שנותר ממדינת הרווחה האמריקאית. כמה מהם, בהם שרידי התנועה הניאו-שמרנית החולמים על מעורבות צבאית אמריקאית חדשה, מסרבים לכל קיצוץ בהוצאות הביטחון.
לוויכוח בוושינגטון עשויות להיות כמה השלכות מעניינות על תנועת המחאה בישראל ועל התגובה עליה מצד ממשלת הליכוד. במלים פשוטות: האם יאמץ נתניהו את הגישה המעשית של אובמה, שתחייב ויתור על עקרונות אידיאולוגיים, או ילך בעקבות קנטור והרפובליקאים הדוגלים בשוק חופשי?
זאת ועוד, הדיון האמריקאי מציב דילמה נוספת מול הימין הפוליטי בארה"ב ובישראל. שינוי סדרי עדיפויות כלכליים יחייב קיצוצים בתקציבי הביטחון, שבתורם יחייבו שינויים במדיניות החוץ. מבחינת ארה"ב, פירוש הדבר צמצום המעורבות הצבאית במזרח התיכון. מבחינת ישראל, זו ההוכחה לכך שחיזוק היסודות הכלכליים והקצאת משאבים נוספים לתוכניות חברתיות-כלכליות מוכרחים להיעשות בשילוב עם אסטרטגיה עקבית להשגת הסכם עם הפלסטינים, כולל הפסקת בניית התנחלויות חדשות. אלא שכל זה יקרה ביקום חלופי, שבו נתניהו יתחלף בתפקידים לא עם קנטור, אלא עם אובמה.
לי-און הדר כתב את הספר "Sandstorm: Policy Failure in the Middle East"
Comments